ככל שהשנים נוקפות אסופת הפעולות התמוהות בשם "סידורים" הולכת ותופחת. מרשים בעיני שהתועלת שיוצאת מהסיפור הזה מזערית אבל הנזק שבדחיה הוא כמעט ואינסופי. לכן מלבד מטרות נחותות יותר, כמו לחזור לכתוב, שמתי לעצמי מטרה נעלה לשבועות הקרובים - לעשות את כל הסידורים שלי כמו ילדה טובה.
רב הסידורים, באופן לא מפתיע, כוללים העברת סכומי כסף ממקום למקום. לא מדובר בסכומי עתק, כולנו אנשים מבוגרים, לכן הייתי מצפה שאפשר יהיה להפגש עם נציגויות של הגורמים העוינים ולתת לכסף להחליף ידים. למרבה הצער הגישה שלי כנראה נתפסת כמיושנת, ולאף אחד אין כוונה לתת או לקבל ממני כסף אמיתי. הם מעדיפים לצאת למחול הבירוקרטי של הפיתקאות.
אם תתני את הפיתקה הזו, תקבלי עוד אחת. עם שתיהן, תלכי לצד השני של העיר, תבקשי את שולה. שולה לא פה. רק לה יש את הפיתקה השלישית. תבואי מחר. עם פיתקה חדשה – זאתי מקולקלת. שולה יצאה לקפה. אני לא יכולה להעביר את הסכום הזה. הפיתקה שלך כחולה. המספר הזה גדול. שולה, בואי לכאן שניה! צריך שיחתמו לך על הפיתקה. פעמיים. גם פה למעלה. צריך ששולה תחתום. את צריכה שלושה עותקים. שולה מתה.
תמיד הייתי מתוסכלת נורא מכמה שאני צריכה לעבוד קשה בשביל לתת כסף לכל מיני גורמים. אני מניחה שאתם יכולים לנחש את רמת התיסכול שלי מלנסות לקבל כסף. אין דבר שיכול להביא אדם לברכיו בתחינה כמו התמודדות עם ביטוח לאומי וצה"ל באותו קרב.
הסכום שאני מבקשת הוא לא גדול (התחלתי מלדרוש את המגיע לי, אבל הם שברו אותי ועכשיו אני מבקשת). למעשה, אני חושבת שאם במקום כל הזמן שביזבזתי על טלפונים הייתי פשוט מקבצת נדבות בתחנה המרכזית הייתי מרוויחה יותר כסף. אבל אני אדם גאה, ולעיתים אפילו יהיר, ולכן אני מעדיפה לחפש בבכי ותחנונים את שולה. אם תראו אותה, תגידו לה שיש אחת...
אז עם ביטוח לאומי אני עוד נלחמת אבל לפחות בתחום אחר יש לי הישג: לאחר חצי שעה של שיחה הצלחתי להעביר לאוניברסיטת תל אביב את סכום הכסף שעלי לשלם לשכר לימוד – גם אם עדין לא לשלם את שכר הלימוד עצמו. (בינתיים, מסתבר, סתם נתתי להם כמה אלפי שקלים במתנה). פרה פרה, נשלם לכל העדר.
בתיקווה לנצחונות נוספים,
שלכם,
קלרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה